על כל דבר שנאמר בכל סרטון - אפשר להביא עוד מחקרים. כך למשל - יש בכתבה חלק שבו מדברים על אלימות כנגד מורים - ובאמת סטטיסטית, יש זעקה של אחוז גבוה מן המורים על בריונות שנעשית עליהם במרחב הווירטואלי.
פעם בכחודש אני רואה את הסטטוס "אני הומו", בצירוף תמונת פרופיל חדשה של גברים מעורטלים, כך שהמראה הזה נעשה בנאלי עד כדי כך שיש לי כבר תגובה מוכנה "מי פרץ לך (הכנס כאן שם)?". ברור לי שמישהו נכנס לפרופיל של אותו אדם, ואין ספק - אם הייתי אותו אחד, לא הייתי מסוגל לחשוב כמו מישהו שצופה מן הצד ואומר "אוקי, מישהו טיפש פרץ לו", או "מישהו מהצד ינסה לעזור, גם אם יחשוב שאני הומו", אלא אדם כזה, שזה קורה לו (שפורצים לו) יחשוב על המאורע הנ"ל כאילו העולם ראה את זה ברצינות והתייחס לפרט הזה כפרט רע בהכרח, הוא יחשוב על זה כאילו שמרו, כחלק מן הזהות שלו ממש כך - "אמיר הומו קמפלינסקי, תלמיד תיכון", כחלק מהותי בזהות.
התופעה הזאת הרגיזה אותי - ומה שאני מציע זה לענות לאותם סטטוסים -" כן, הבנתי שזה ניסיון להתבדח. לא מצחיק (לזה שפרץ וזלזל באינטלגנציה שלנו", אולם, גם זה לא פתרון כשמפרסמים סטטוסים כל כך רגישים, משום שאדם שהצהיר את זהותו בפומבי - ייעלב ויראה בזה כחוסר השלמה מצידנו בזהות שלו. הוא יראה בזה כפגיעה וכזלזול, ולכן - מה שאני מציע, זה לשאול אותו ולהבהיר לו "אני שלם עם כל מה שתאמר לי - אם מדובר בפריצה - אאמין לך ואכתוב את זה בתגובה, ושתדע - הרוב מניח שזאת מתיחה".
בתגובות האלו יש עידוד, אבל גם זה לא בטוח פתרון מצויין. אשמח לשאול אתכם - מה אתם, הייתם עושים?
בנו של אבשלום אדרת, לפני 15 שנה - היה חייל. היה.
כמו כל סיפור קלאסי של מצוקת חיילים שלא הופנו למקומות הנכונים גם זה נגמר בסוף עצוב. עצוב מאוד - יש לומר.
התקשרתי לדבר איתו, כחלק מהקונספט של הבלוג - אם יחפוץ בכך שיהיה לו פוסט בבלוג הזה - ואף אם יהיה מוכן להשתתף בתכנית הרדיו שאעביר בנושא (ב7 בדצמבר, שעה 3 - ברשת א'). הוא לא היסס - להעביר את המסר על בטיחות ברשת הוא נושא חשוב במיוחד עבורו, חשוב כ"כ שפתח את עמותת אשנ"ב העוסקת בהדרכה על הסכנות ברשת ובהפצתן.
הנה ריאיון קצר, שנעשה ע"פ הזיכרון והבנת הדברים ממנו.
נראה דווקא מקרה קלאסי של מצוקת חייל, לא?
ממש לא. כאן - אנשים רעים שניצלו את המצוקה שלו הדיעו אליו - ושכנעו אותו להתאבד.
אני מוכרח לציין שזה נשמע מוזר. איזו סיבה יש להם לעשות את זה?
...?
...?
זה כמו שתשאל אותי למה קין קצח את הבל.
מתוך נקמה.
אז כאן מתוך סיבה אחרת - זה לא משנה. יכול להיות שזה החלק הקטן שגרם, אבל הוא המהותי. אם הוא לא היה - אם ערן היה פונה אליי, אם לא היה נפגש עם אותם אנשים, זה לא היה קורה.
כבר נאמר על ידיי שהבלוג הוא חלק ממערך מלחמה בבריונות ברשת, כיוון שבדיוק כשם שהבריונים מתחילים בהתקפתם - כך אנו, המותקפים צריכים לעשות כל שביכולתנו להגן על עצמנו ועל חברינו - וזאת, לא רק משיקולים סוציאליסטיים-אלטרואיסטים, משהו.
זאת - משום שעכשיו זה ההוא משכנות מצוקה שמת להתאבד ובכך לפסוק מן המאבק במלחמה, ובפעם אחרת זה יכול להיות כל אחת ואחד מאיתנו, כפי שנכתב בשירו של מרטין נימלר - על שלטון הכיבוש הנאצי:
"בגרמניה לקחו הנאצים תחילה את הקומוניסטים,
אני לא הרמתי את קולי, כי לא הייתי קומוניסט,
ואז הם לקחו את היהודים,
ואני לא הרמתי את קולי, כי לא הייתי יהודי,
ואז הם לקחו את חברי האגודים המקצועיים,
ואני לא הרמתי את קולי, כי לא הייתי חבר אגוד מקצועי,
ואז הם לקחו את הקתולים,
ואני לא הרמתי את קולי, כי הייתי פרוטסטנטי,
ואז הם לקחו אותי,
אך באותה עת כבר לא נותר אף אחד שירים את קולו למעני."
על כן - עלינו להרים קול זעקה כלפי העוולות שנעשית סביבנו - וכאן, דווקא באינטרנט - הדבר עלול להיות הרבה יותר פשוט, כפי שציינתי כבר בפוסט הקודם.
אני זוכר שכמה חודשים לאחר בר המצווה שלי נתקלתי בעיתון מעריב בכותרת "מפלצת בת 13", המספרת על תלמיד כיתה ח' שאנס ילדה לאחר ששיכר אותה.
זאת הייתה כותרת ראשית, בעמוד הראשון של העיתון, יום לאחר מכן זאת הייתה כותרת קטנה יותר, ביום השלישי יכולת למצוא את הכתבה בתוך העיתון, וכשבוע לאחר מכן - עדיין נותר משהו מהכתבה: הודעה באחד מהעמודים הזניחים, למטה, איפה שהיית מצפה לראות מודעת אבל - "אנו מצטערים על ההודעה שפורסמה ביום... הייתה טעות בכתבה" (כמובן, אין זה הנוסח המדוייק), אבל את ההודעה הזאת - אף אחד פרט לאנשים אובססיביים כמוני לא ראה.
במרפאות השיניים, הכותרת נמצאה גם כמה שבועות אחרי שהודעת השגיאה בכלל הוחבאה לה בין דפי העיתון - ואני בטוח, נשארה אצל אותו נער צלקת.
אם היו לכתבה שרידים אינטרנטיים היא הייתה ממשיכה להיות מופצת, עם זאת כרגע - יש בליבי על אותו ילד בן 13. על אותה 'מפלצת' שלא זעקה על עוולה שנעשתה לה: רמיסה חצופה וברוטאלית של הזכות לכבוד, ושל הזכות להליך הוגן. הליך הוגן - למה? כי בכל אחד מאיתנו קיים שופט קטן שרואה ילדה מסכנה ששידלו אותה בגיל 12 לקיים יחסים - וישר משליך על הראיות שפורסמו באותיות קידוש לבנה בעיתון: "הוא מפלצת". הוא היה צריך למחות על כך - אך מצד שני, במציאות לא אינטרנטית - הסיכוי שלא למחות על כך הוא נמוך.
אולם, בסיפור אחר, שכן נעשה באינטרנט - האזרחית הדיגיטלית מחתה על הזכות שלה לכבוד ולהליך הוגן: אמבר קול, שפורסם ביוטיוב אקט מיני שהשתתפה בו - מחתה על העוולה בעזרת ציוצים בטוויטר, לאחר שמועות שהיא התאבדה - למשל, היא צייצה "אני לא מתה!". כתוצאה מן הנחישות שלה לממש את זכותה לכבוד יוטיוב התמלא בסרטוני "ליב אמבר קול אלון!"
אך זאת עדיין לא סיבה לשמחה: בעוד הילדה, בת ה14, מוחה על זכותה הטבעית - שנובעת מן העובדה שהיא אדם - ולא בגלל איוש מדיני כמו במערכת דמוקרטית, ציבור המורים - היודע להתאגד ולמחות על רמיסת זכויותיו כשמדובר על כסף - לא מוחה על עוולה שנעשית לאחד מארבעת חבריו למקצוע - אם לא הם עצמם.
העוולה היא האלימות כלפם - באינטרנט.
אז אולי האינטרנט אינה מערכת דמוקרטית - אך גם בה אנחנו יכולים לכפות מערכת חוקים - מצפונית. גם שם - אנחנו יכולים למחות כנגד עוולות, והנה - אנחנו, דור האינטרנט - יכול לעשות זאת, בדיוק כמו אמבר קול.
בתור ילד אינטרנט מגיל צעיר (בכיתה ג' כבר פתחתי אתר ראשון בטיפו! ^_^), עברתי דרך האינטרנט חוויות רבות. אני מוכרח לציין שהחוויות הללו נתנו לי גם כלים כגון השגת מידע, פילוח אוכלוסיה, בדיקת מידע והשגת מספרי טלפון שקידמו אותי להיות כתב בוואלה - אך בחלקן היה בכל זאת אי נעימות שהייתי מעדיף שלא לנפול אליה (וכן, מותר לכתוב "לנפול" =])
משום שרוב החוויות שלי ברשת היו חיוביות - אכתוב דווקא על השליליות:
1. בכיתה ד', כשהייתי מכור למחשב - נפלתי במלכודת שטמן לי אתר, שהבטיח שדרכו אפשר להרוויח 10,000 דולר בקלות - רק ע"י לחיצה על פרסומות שמתקבלות באימייל שלך. על אף שאדם סקפטי וממולח לא היה מאמין לזה - אני האמנתי, משום שהכסף סנוור אותי. נרשמתי לאתר וכל יום לחצתי על הפרסומות. יצא שהרווחתי בערך דולר לפרסומת. כל יום - השקעתי כחצי שעה בלחיצה על פרסומות, להישאר בכל אתר כחצי דקה - ולצאת. כשהגעתי ל4000 דולר - האתר נסגר, ואני - הייתי בתחילת כיתה ו'. רק כדי לסבר אוזניים לגבי כמות הזמן שהשקעתי לאתר שהעיף עליי חול.
2.כשהייתי בכיתה ח' אתר אחר הבטיח לי שייתן לי מידע לגבי התחזית האסטרולוגית שלי. לזה - כן הייתי סקפטי, משום שאינני מאמין בקריאת כוכבים, או כל גילוי עתידי לפי סימנים מהסוג הזה - אך בכל זאת, היה בי משהו שרצה לנסות את זה. רק לראות איך זה יקבע. בין השאלות שהיו באותו טופס - בנוסף לשאלות על המזל שלך - היו גם שאלות החודרות לפרטיות כמה "כמות הפעמים ששכבת". על חלק השבתי בכנות - ועל חלק קשקשתי עם המקלדת - רק כדי לראות את התוצאות. לאחר שליחת הטופס נכתבה הודעה דומה להודעה הבאה: "כל המידע הזה - נשלח אל בעל האתר. יצאת פתאטי".
אז אני מקווה שלא תפלו לתרמיות אינטרנטיות מן הסוג הנ"ל, ותהיה לפוסט הזה משמעות.
כתבתי בפוסט הקודם שהבלוג נעשה במסגרת הפרוייקט שלי ב"שומרי המסך", שאתם, גולשים לא בטוח מכירים.
אז ככה: הפרוייקט לוקח 200 בני נוער איכותיים - ומכשיר אותם להדרכה ולהפצת המסר הברור: "דיי לבריונות ברשת!".
אחד הכלים שאני בחרתי להשתמש בהם הוא הבלוג הזה - בו יפורסמו התחושות שלי מההדרכות שאני מעביר בנושא, והסיפורים של הנוכחים בהדרכות - וכל מאן דכפין =]. בנוסף - הבלוג יפרסם כל דבר הקשור ל'בריונות רשת' ככלל - ללא קשר לפרוייקט: מאמרים על גזענות בטוקבקים, וסטטיסטיקות על הנושא - אף הם, יקבלו מקום בבלוג.
שאלתי ידידה, המשתתפת גם היא בפרוייקט מה גרם לה להצטרף "הצטרפתי כי האינטרנט הוא חלק אינטגרלי ובלתי נפרד מהחיים שלנו ומפחיד לראות כמה השפעה יש לו על החיים של כולנו ואיזו "חברה" נוצרה באינטרנט, וכמו בכל חברה הגיונית צריך גורם אכיפה לבריונות".
ואכן, האינטרנט הוא לא תמיד בטוח - וכחלק בלתי נפרד מהחיים שלנו - יש צורך בהדרכה על שימוש נכון בו, והעלאת המודעות לכך שיש בו סכנות רבות.
אני מזכיר - אם יש לכם סיפור על בריונות שנעשתה כלפיכם - או שראיתם, שלחו אותה אליי, ושניים מכותבי הסיפורים יזכו להשתתף בפאנל התכנית ב"ראש צעיר" שתשודר ב7 בדצמבר.
אשמח לשמוע כל סיפור - ולפרסם עם שם הכותב - או בעילום שם, בהתאם לבקשת הכותב.
שלחו את הסיפורים לכאן:
segalzeyalz@gmail.com
"פייסבוק" היא רשת חברתית, "יוטיוב" הוא אתר המביא לנו מוסיקה וסרטונים, האייסקיו, המסנג'ר והסקייפ הן סה"כ תוכנות לשיחות מיידיות. מן צ'ט תמים.
הסתכלות ממבט כזה על הרשת יכולה לנבוע מתמימות, אך אין זה אומר שהיא אינה מסוכנת.
הפייסבוק - הפך מסתם אתר להרחבת מעגל החברים - והרחבת הקשר עימם - גם לזירת הסתות לאלימות ולזירת השמצות.
היוטיוב - מתחליף נחמד לטלוויזיה ומאזור לבדיקת ה"טריילרים" (קדימונים) לסרטים - נעשה גם מקור לחשיפות מבזות.
תוכנות ההתכתבות המיידית - מסתם תחליף לטלפון, הפכו לכלי להפצת חרמות על חבריכם- בני הנוער, או על בניכם - המבוגרים.
תארו לעצכם שתראו את תמונתכם המביכה ביותר על גבי לוח המודעות - חשופה לכולם, כולל לתקשורת. עיתונאים מגיעים אל התמונה ומפרסמים אותה בעיתונים, וכל אחד מוסיף על התמונה את ההערות שלו.
כך קורה ברשת האינטרנט.
לפני כ4 חודשים נחשפתי לסרטון הבא:
(ספוילר: הסרטון מספר על אדם שהאינטרנט שיקף בצורה מוקצנת את היחס אליו במציאות - והדיכאון שזה גרם לו הביא אותו לנקודת האל חזור היחידה בחיים - המוות)
הבלוג הזה - מטרתו לחשוף את עוולות הרשת - לזעזע, ולספק פתרונות.
ואני אספר את סיפורכם - כאן בבלוג הזה, הסיפורים שיזכו להכי הרבה לתגובות, לחשיפות ולהזדהות מצידי - יזכו להשתתף כחברי הפאנל בתכנית שתצא בעוד כחודש ברשת א'.
